חנוכה מתקרב בצעדי ענק, וסופגניות כבר תופסות את מקומן על מדפי המרכולים, המאפיות ובתי הקפה. אבל למרות הסמליות של הבצק התפוח הממולא ריבה או שלל מילויים אחרים, ריח החג שייך ללא ספק ללביבות. אותן אולי לא רואים על מדפי המאפיות, הן פחות צבעוניות, אבל אין חג חנוכה בלי ריח טיגון של תפוחי אדמה, ריח של בית שמשתלב עם ריחות החורף.
שלל גרסאות
הכנת לביבות במהלך חג החנוכה קשורה להיותן מטוגנות בשמן, ולכן הפכו לחלק ממנהגי החג לצד מאכלים מסורתיים נוספים של חנוכה. ה"לטקעס" האירופאים שיש להן גרסאות נוספות משלל העדות בישראל, הן חלק ממאכלי החג כבר שנים רבות והגיעו עם היהודים מארצות מוצאם. המאכל המסורתי הוא חלק מאווירת החג לצד הדלקת הנרות והכינוס המשפחתי שנעשה מיד עם הכנת הלביבות והגשתן. הן לא חייבות להיות מתוקות, לא חייבות להכיל תפוחי אדמה ואפילו לא צריכות להיות מטוגנות. את הלביבה אוכלים כשהיא חמה, אבל שלל הגרסאות שלה מביאות אל השולחן לביבות גבינה, לביבות מתוקות, לביבות מלוחות וגם כאלה המשלבות ירקות נוספים – איך אתם מעדיפים את הלביבות שלכם?
מתכון הבסיס
הלביבה המוכרת היא קציצה מטוגנת העשויה מתפוחי אדמה מגוררים או אפילו מבושלים ומרוסקים, אשר לה מוסיפים מרכיבים נוספים. לפי המסורת, המאכלים המטוגנים המשויכים לחג החנוכה הם לזכר נס פך השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים של אור במנורה בבית המקדש. מדוע דווקא תפוחי אדמה? הסיבה יכולה להיות הקלות והמהירות שבהן ניתן לטגן את הירק הזה ואולי הבחירה בו קשורה להיותו בסיסי וזול. התוספות והטעמים הם עניין של גיוון עדתי, של רצון ליצור חידושים במתכון הבסיסי ולהתאים אותם להעדפות בני הבית. המאכל המטוגן קיים במדינות נוספות ואפשר למצוא אותו כמנה או כתוספת בארוחות קלות, אך במסורת היהודית הוא משויך לחג החורפי וגם אם ממשיכים להכין אותו אחרי החג, החגיגיות שבו נעלמת עד ימי החנוכה בשנה הבאה.
חמה, מתוקה ומטוגנת
את שיר הילדים הידוע על הלביבה החמה והמתוקה כולנו עוד זוכרים מהילדות ומחגיגות החנוכה בגן. הלביבה הקלסית כוללת תפוחי אדמה, ביצים, סוכר, קמח, קינמון ותמצית וניל. את הבלילה המתוקה יוצקים בכף למחבת ומטגנים את הלביבות בשמן עמוק או חצי עמוק עד להזהבה. ריח הטיגון עם הקינמון ותפוחי האדמה מזכיר לנו שוב ושוב מדוע אנחנו אוהבים את החג החורפי הזה. יש המוסיפים גם צימוקים ואגוזים קצוצים לבלילה, תוספות המשתלבות היטב עם המתיקות.
חמה, מלוחה ומטוגנת
כפי שיש האוהבים את הגרסה המתוקה של הלביבות, יש גם רבים המעדיפים אותן מלוחות, חמות ומטוגנות. שתי הגרסאות דומות, אם כי בסגנון המלוח מוסיפים מלח במקום סוכר ואפשר להוסיף גם גבינה לבנה ואפילו גבינה בולגרית או פטה. לצד המרכיבים הקלסיים או במקומם, אפשר למצוא ירקות מעוכים, מגוררים או קצוצים, שבהם יש בטטה, כרישה, סלק, עלי מנגולד, בזיליקום, בצל, זוקיני, גזר ועוד. את הקמח ניתן לשדרג לקמח מלא, קמח תירס או שיפון, ואת הגבינה אפשר להמיר ביוגורט דל קלוריות. גם למאכל הזה יש שלל רטבים וציפויים להגשה, בדיוק כמו לסופגניות. לצד הגרסה המלוחה אפשר להגיש יוגורט חמצמץ עם שמיר קצוץ, מיונז, טחינה ועוד.
חמה ואפויה
טרנד הבריאות לא פסח גם על המאכל המסורתי, ולצד הטיגון בשמן עמוק, אפשר למצוא את ה"לטקעס" אפויים בתנור. אומנם ריח הטיגון בולט יותר ומדגיש את אווירת החג לצד הדלקת הנרות, אך טעם הלביבות האפויות לא פחות טוב ומכיל הרבה פחות שמן. גם בגרסה הבריאותית ודלת הקלוריות אפשר לבחור במלוח או במתוק, ולפניכם הצעה להכנה בתנור לקראת חג החנוכה הקרב.
אפויות, מתוקות ובריאות
המתכון הפשוט כולל בטטות מגוררות ומבושלות חלקית, ביצים, סוכר, קמח מלא, יוגורט וקינמון. אפשר להוסיף גם צימוקים ואגוזי מלך קצוצים. את כל המרכיבים מערבבים יחד ויוצרים קציצות יציבות. מניחים אותן על נייר אפייה ואופים בתנור שחומם ל-180 מעלות במשך כחצי שעה עד להזהבה. אפשר להחליף את היוגורט בגבינה לבנה ולהוסיף סוכר וניל, וניתן לפזר אבקת סוכר לאחר שהלביבות מוכנות וקרות, לזלף מעט דבש או סילאן וליהנות מקינוח שהוא גם מאכל חגיגי ומסורתי.